דוד הרשל נולד ב-14 באפריל 1968 בסן-נזֶאר שבצרפת, ומוקדם בחייו התמסר לפֶטִיש: תקליטים. בצרפתית דיסְק, ובלשונו של דוד הפעוט – דיקס; כילד קטן, סובב את החפץ המופלא בהנאה תחת מחט הפטפון המשפחתי, ולפעמים התאמן בזריקתו ובניפוצו על קירות החדר שלו. בגיל שבע החל לנגן בפסנתר, ונאבק בהררים של פרטיטורות קלאסיות בלי שום תלונה לפני שחטא בתאוות הרוק. 

ההלחנה הייתה לו טבעית כמו נשימה, והוא כתב עשרות שירים באנגלית עילגת: לא חשוב, האנרגיה המוטרפת הייתה שם. כך גם האיכות המלודית, שנדמה שהיא חלק משפתו הטבעית. בגיל התיכון החל לעבוד על הרמוניה, על תזמור, על שירה כסולן ובמקהלה. בזמן לימודי המשפטים, ששעממו אותו, הקים את להקתו הראשונה, Just Married, שבה השתלבו השפעות של סקא, של פופ בריטי נוסח XTC, Prefab Sprout ו-Squeeze, אבל גם של רוק כבד לירי נוסח קווין. דוד היה הזמר והקלידן בלהקה. כל מי שראה אותו על הבמה הסכים שהופעתו ממגנטת. 

בינתיים גילתה אותו תחנת הרדיו הקלאסית France Musique, והודות לפטפטת המוזיקולוגית השוטפת שלו הוא ערך והגיש תוכנית יומית ברשת זו עד קיץ 2004, על חשבונו של הרוק ולטובתם של המלחינים בני זמננו, שהוא מסנגר עליהם בהעזה. 

אבל דוד לא הפסיק להלחין אבני חן קטנות של שלוש דקות ושלושים, שיש לו המתכון הסודי להן. הוא כותב את שיריו בשפתו של מולייר דווקא, והוא משוכנע שיש לה הרבה מה להציע לפופ. בסוף 2002 עלה לארץ, ומאז הוא מחלק את זמנו בין תל-אביב לפריז; חלוקה מחודשת זו של המשאבים הביאה אותו לידי חידוש הפעילות המוזיקלית. הוא החליט להראות לעולם למה הוא מסוגל, והתמסר להקלטתם של שני אלבומים, Bonheur Pop בצרפתית והגן הפנימי בעברית. הוא מתגלה בהם לא רק כ-songwriter וזמר, אלא גם כמעבד, שאפילו כתב במו ידיו, על נייר תווים ובכתיבה תמה, את תפקידי המיתרים וכלי הנשיפה. אז מי גאון של אמא?