Bonheur Pop 

"בעיניי פופ הוא ביטוי לאושר מריר; רוק הוא בדיוק ההפך – זעם ובעקבותיו הנאה משחררת," אומר לנו דוד ברגע של עושר דיאלקטי. והנה אנחנו בצד הפופי של האמן. 

האלבום הזה כולל שירים שנכתבו בין 1997 ל-2003, מן השירים היפים ביותר שהלחין דוד. מוצאים בו השפעות של מוזיקת נשמה (Pull Lover,
Ni fleur ni couronne); השפעות של הביטלס (Viens vite, Ciseaux et colle); בלדה פשוטה בליווי גיטרה Tu t'appelles reviens)); אלגיה ג'אזית שלא הייתה מביישת את פס הקול של Radio Days של וודי אלן (Une infusion chaude); ריקוד ברזילאי שמח עם מילים עצובות (Le mal qui me ronge); מחווה לספרי הבלש (Sentimental zero); ושיר רוק אובססיבי וקודר (Ton Coeur de pierre)...  

את דוד מלווים נגנים מצוינים: הגיטריסטים אבי סינגולדה, ניר בן עמרם, אורן איתן, הבסיסט אבי יפרח, המתופף אשר פדי, הסקסופוניסט, החלילן ונגן הקלרינט ניצן עין-הבר, ולצדם נגן הוויברפון הצרפתי פרנק טורטִייֶה. 

מן הצד החזותי, העיצוב הגרפי הוא יצירתו של יסונורי אינוקאי. הוא זה שמציג את דוד כגיבור קומיקס, פעם שקוע בנירוונה שמספקים לו תקליטיו הישנים, פעם גיבור-על שחש להציל יפהפייה במצוקה (אסירת תודה מאוד, כמובן) ופעם מתענג על חליטת צמחים בהבעה מהופנטת לגמרי. יסונורי הוא גם זה שעיצב את הסמל של האמן, עם נבל דוד ועם שני הצבאים (הרשל) בין סמלים אחרים... הצלחתם לפענח אותם? 

אדי שפלייה