"האזנה ראשונה, שנייה ושלישית ל-“Bonheur Pop" של דוד הרשל. מבקר הג'אז, שאוזניו פתוחות לרווחה לכל הנופים הצליליים המאכלסים את הסאונד העולמי, אבל היום, הרבה אחרי גיל ההתבגרות, הוא כבר לא רגיל לצליל הפופ, מוצא את עצמו נדהם, לא מאמין ומוקסם. המנגינות של דוד הרשל נשמעות נכונות, כאילו לא יכלו להיכתב אחרת, והטקסטים מקוריים בשני המובנים של המילה. שיריו של דוד הרשל רוחשים רעיונות. אלה שירים נעימים לאוזן, שהולכים בעקבות הלב, עוסקים בדכדוכי הנפש הקטנים, בהשתפכויות הגדולות ובשאלות. הם משחקים משחק עדין עם הזיכרון הרומנטי והמוזיקלי. הם שיריו של אדם שמאוהב במילים, ושמגרש המשחקים שלו הוא ענייני הלב. מי שיודע לחכות יתענג על הנפלא, על האושר (Bonheur), פופ או לא פופ. 

אין ספק, אושר הפופ (Bonheur Pop) הולם מאוד את דוד הרשל". 

פרנק מֶדיוֹני, "ג'אז מגזין", "פראנס-מוזיק".